
כשהגעתי פעם ראשונה לתאילנד, לפני למעלה מ 20 שנה, אזור פטפונג היה שם דבר ולא היה כמעט תייר אשר העיז להחמיץ את שוק הלילה במקום או את אחד המועדונים הרבים עם הופעות ה"פינג פונג" שואו הידועות. האזור שקק חיים והן השוק והן המועדונים היו מלאים עד אפס מקום.
מי שביקר במקום ב 10 השנים האחרונות יתכן ויתקשה להאמין –
אבל בתקופה ההיא המקום היה פופולארי ועם אווירה נחמדה וחביבה.
היו אמנם הופעות מהסוג הידוע אבל היה אז מאד מקובל שזוגות רבים
ואף נשים בגפן היו באות לצפות במחזה. גם בשוק ברחוב וגם
במועדונים מ 2 צידיו שררה אז אווירה נעימה וידידותית.
החל מלפני כ 10 שנים, החלה לרדת קרנו של האזור, הן של המועדונים והן של השוק – לדעוך. לא ברורה לי הסיבה ויתכן שהיא קשורה לכך שרחוב סוקומוויט התמלא בשווקי לילה ואולי מכיוון שפחות קהל הגיע לאותם מועדונים מפורסמים של פטפונג.
בתקופה הרחוקה ההיא, כאשר האווירה באזור היתה טובה ונעימה,
אנשים רבים, כולל זוגות רבים, ביקרו במועדונים ותמורת בקבוק
בירה שעלה אז 70 באט, בילו ערב חביב תוך צפייה בהופעות.
כנראה שמיעוט הלקוחות הכניס את בעלי המועדונים ללחץ והם
התחילו לנקוט בדרכים שונות בכדי להוציא עוד כסף מתיירים,
כולל שימוש באלימות.
כבר שנים רבות שלא ביקרתי באזור פטפונג בשעות הלילה אך כשהלכתי לצורך הכנת כתבה זו, הופתעתי מאד לרעה. מהאווירה התוססת והנעימה שהיתה שם בעבר, לא נשאר דבר. מבחינה חיצונית המקום נשאר דומה, אך הרבה פחות קונים והתחושה הכללית היתה לא נעימה.
הגעה : במונית או ברכבת עילית – תחנת Saladaeng