אם אתה בעל ניסיון – אין חכם כמוך. זאת אמרו חז"לינו ואיתם אין מה להתווכח.הם אמרו את שלהם. ומאז שותקים וזהו.
חכמת ניסיוננו לימדתנו – טסת עד בנגקוק? עצור. לא למהר לטיסת המשך. תגיע מותש ליעדך וביום שאחרי בקושי תתפקד. עצור בבנגקוק. תתארגן מעט – ממילא לא תספיק את כל תאילנד בטיול הזה. ממילא תמצא עצמך חוזר. על כן לא התחלנו מיד את המסע מחוף לחוף אלא עשינו יומיים וחצי בבנגקוק. אך לא סתם התבטלנו. היו לנו משימות מוגדרות.
הנה עוד דבר שחכמת ניסיוננו לימדתנו – בתאילנד קונים. הרבה.
הכרתי אישית אדם למוד תאילנד, שהבטיח שהפעם אם הוא נכנע לתאוות הקניות הוא אוכל את הכובע. "בבוקר הראשון יצאתי מחויך מהמלון" הוא סיפר לי "הסתכלתי סביב על העיר השוקקת, ובלי להתבלבל הלכתי לדוכן הקרוב – קניתי כובע ואכלתי אותו". אנחנו שהכרנו את התאווה והפיתויים החלטנו מראש – אורזים פחות בגדים ממה שצריך לטיול. הרבה פחות. היום הראשון – יוקדש להשלמת המלאי.
ערב ראשון בבנגקוק, הגענו למלון הישן והמוכר שלנו ויוצאים לרחוב. הנה משימה ראשונה: הבוגרים מתעקשים על פאד תאי מדוכן רחוב כספתח לטיול. מצאנו את הדוכן הקרוב. בינתיים הגשם התחיל מכה. נמלטנו על נשינו, טפינו ופאד-תאינו לקניון terminal 21. קניון יפה ומכובד בו כל קומה מפלרטטת עם מדינה אחרת בעולם –בעיקר בעיצוב ומעט מרקם החנויות. גם שם שתי משימות. האחת לצלם את כל השירותים הציבוריים שם. השנייה לקנות את הספתח התאילנדי לילדה: גלידת של Swensen's – רשת גלידות שמציעה גלידות מעוצבות להפליא כאילו עשויות פלסטיק, ובטעם שמשכנע שאכן זהו המרקם. אלא ששם היה מלא. הספתח כלל מנות פאד תאי ספוגה וקרה ופשרה של גלידה. הדבר לא העיב כהוא זה על היום. אנחנו בבנגקוק !
בבוקר למחרת – הגדולה במשימות: מלא מזוודתך להמשך הטיול. אנחנו שם פעמינו ל- Platinum. מדובר בעצם בשלושה מבנים גדולים, של 6 קומות ומרתף האחד. בכל קומה מעל 200 חנויות הדחוסות סמטאות קטנות וצפופות. הבא נקרא לילד בשמו: שוק. אלא שהוא מקורה ובעיקר ממוזג. הסחורה לרוב לא חוזרת על עצמה: ראית – קנה לעולם לא תוכל לחזור.
רבים טוענים שהאיכות שם ירודה. תוך שנה-שנתיים הבגד יתבלה. אבל לילדה בת 13 – שום בגד לא מחזיק יותר משנה באופן טבעי הוא יהפוך קטן. והבוגרים? אשתי דוגלת בתפיסה: עדיף לקנות משהו זול שיחזיק מעט זמן – כך יהיה תירוץ לשוב ולקנות ולא יתבזבז הרבה כסף. אני מסכים. לא מתווכח עם אשתי ולא עם חז"לים.
יצאנו לדרך עם תיקים ריקים וחזרנו עם תקים מתפקעים וצרורות שקיות מכל עבר. השקטנו את תאוות הקניות לעת עתה. בדרך חזרה ברחוב מסע טעימות מפיתויי הרחוב : לביבות קוקוס, שקית אננסים, בשר על מקל, ומעין גביע גלידה מלא בצמר גפן מתוק. עד שהגענו ל Sky Train גם קיבותינו מתפקעות.
ערב בא ואנו פגישה מרגשת עם דודו ששם לו למטרה להראות לנו את בנגקוק שמעבר. ומה עושה בנגוקוקאי בערב? אוכל וקונה.
הרחק מעבר למרכז איזור של מסעדות. אנחנו ב- Chocolate Ville לרגע אתה חושב שאתה בכפר אי שם בערבה האמרקאית
בין נחלים ובתים לבנים, על מדשאות רחבות ניצבים שולחנות הומות תאילנדים האוכלים עד בלי דעת. זו חוגגת את קבלת התואר, זה חוגג את אהבתו ואלו חוגגים את החיים. האוכל משובח. מהטובים שאכלנו בתאילנד. מנה ועוד מנה ועוד מנה. כרגיל השולח הכיל הרבה מעבר למה שיכלו קיבותינו.
בנגקוק לא עוצרת בחצות, וגם אנו לא. אכלנו ? שבענו ? זמן לצאת
לבלות: אין כמו שוק לילה. הפעם: Talat Rot Fy
השוק הזה נועד לצעירי בנגקוק המגניבים (כמעט לא תראה תיירים). מוסיקה חיה מכל עבר. בארים-ניידים, מוצר תאילנדי מוכר – רכב שלצידו 2-3 שולחנות ועליו שפע של אלכוהול. וכמובן – שפע של חנויות, כל מה שצעיר-בנגקוקי-מגניב צריך וכמה דברים שלא.
ב- 24 שעות אכלנו במסעדת רחוב, בדוכנים קטנים על הדרך, במותג פלסטיקי קניוני ובמסעדת גורמה נפלאה. אין "יותר טעים". אין "עדיף". יש מרקם רב-שכבתי שחי בהרמוניה.
ב- 24 שעות קנינו ברחוב, בשוק מקורה בקניון מהודר, ובשוק לילה ייחודי. מה עדיף ? כמו בעוגת שכבות, העבר את הכפית דרך כל השכבות וטעם מהכל ביחד. זה השילוב של המרקמים שנותן את הטעם. את הטעם להיות בבנגקוק.
בבוקר השני לבנגקוק הבנות הכריזו כי אחרי יום אינטנסיבי של
שווקים וקניות, היום הן מוכנות מעט לחוויה התאילנדית. בהתלהבותי התחלתי לפרט את כל הסמטאות הקטנות, והאתרים המבודדים. "לא לחוויה הזו התכוונו!" הן ענו בבוז.
אסביר – תאילנד היא ארץ מפנקת. זה לא שהתאילנדים עצלנים – הם עובדים קשה. אבל בסוף יום עבודה, הם יוצאים למסעדה טובה, מסאז' מרגיע או בוהים שבועות אל חופי התכלת.
כתייר תאילנד מפנקת במיוחד. מי שמבלה את הטיול שלו בריצה
ממקום למקום, כפי שעשינו לא מעט בפעם הקודמת, מחמיץ חלק
חשוב מהחוויה התאילנדית. "סַבַּאי סַבַּאי" – זו גם תאילנד.
בתכנון הטיול הפעם הוכרזו ימים שיאפשרו לחוות ממנעמי תאילנד העצלה.
הבריכה במלון מפתה ביותר, והבנות בוחרות לבלות בה את עיקר
הבוקר. לאחר שהתעייפו מרחצה, פנו למסאז' הקרוב, ואף למעט
טיפוח. "סבאי סבאי" – קחו את הזמן. לאט לאט.
הבן שקוצים בישבנו המשיך את מסע הקניות. המטרה מחבר לפטופ-מצת רכב. יום האתמול ב- Pantip Plaza הוכרז ככישלון, הפעם ננסה את ה- Fortune Town. מדובר בשני מרכזי קניות עצומים שעיקרם מוצרי טכנולוגיה (טלפוניה, מחשבים, גאדגטים ועוד).
מי טוב יותר? על כך ניטש ויכוח הדומה לדילמה בין עפרה לירדנה, בין בנזין לתיסלם, בין הואה הין לבין פטאיה. בעיקר עניין של טעם ושל דעתנות עיקשת. בגדול הפאנטיפ הוא כמו שוק ענק ומקורה, דוכנים דוכנים: "לפטופ על הסכין", "רק היום – אייפונים בקילו". הפורטשיון מרגיש יותר כקניון. מסדרונות ובהם חנויות, כשיש חלוקה ברורה יותר בין סוגי המוצרים במסדרונות הקניון.
לאחר שהמשימה הוגשמה – עוד יצאתי לחקור את הסמטאות מסביב. זו בנגקוק אמתית שמחוץ לאזור התיירים. הכול שוקק וחי אבל מתנהל במתינות. סבאי- סבאי.
אחר הצהרים אנו יוצאים ל- Asiatique . האסיאטיק הוא מתחם בילוי – כלומר: אוכל וקניות. אלא שלהבדיל מ-Talat Rot Fy שמיועד לצעירים-מגנבים, האסיאטיק מקרין קלאסה. הוא פונה למשפחות ולבני המעמד הבינוני הגבוה יותר ולתיירים. יותר מסעדות מעוצבות ויוקרתיות, מופעי רחוב קטנים לבדר את הילדים, מוצרי צריכה ברמה מעט יותר גבוהה. גלגל ענק וטיילת מקסימה על הנהר. לכאן לא מגיעים על מנת לדפוק את הראש. כאן מתנהלים במתינות, בנינוחות – סַבַּאי סַבַּאי….