הימים העצמאיים הסתיימו ואנו שבים לטיול. את היום הראשון לוקחים לאט. היום אנו בסביבה הקרובה של הואה הין. עושים השלמות למה שחָסַר בטיול הקודם.
תחנה ראשונה היא מפלי Pala-u. עוזבים את העיר ונוסעים מערבה אל תוך ההרים. אל הטבע. אט אט העיר הולכת ונמוגה, פה ושם בינוי חדש, כביש שנסלל, ומהר מאד המישור הופך גבעות והרים. האפור האורבני נעלם כליל והירוק משתלט מנוף לנוף. גוונים רבים של ירוק – מירוק בהיר ובוהק של מטעי האורז אל חשכת צמרות היערות. הכפרים רובם נחבאים תחת סכך עלוות היער, כך שכמעט אין זכר לקיום האנושי. רק מידי פעם במרחקים מזדקר מהיער מקדש בודד. בצבעי האדום והזהב שלו המקדש בולט מאד בגווני הירוק סביב. כמו מגדלור שמסמן את הדרך להלך, מגיח לפתע בעיקול הדרך, רומז שאתה בכיוון הנכון. כמו מגדלור נפשי לאיכר העמל, קורץ בין הצמרות, מזכיר שהבודהא רואה ומשגיח. המקדש הגיח, בהק ונעלם. הכביש מתפתל לעומק היער, ואין נוף ואין רקע זולת העצים הכולאים את הכביש.
לא רק הכביש נחבא בין העצים, אלא גם נחל שוצף שיורד לו מן ההרים במספר אשדים, הרי הם מפלי Pala –u. הנחל זורם בג'ונגל עבות, והמסלול לעיתים עובר על שולי הנחל ולעיתים אובד השביל עמוק בצמחיה, משתלב ביער, חלקו בבוץ, חלקו על סלעים, או מדלג על שורשי עצים. הוא אינו מפחיד או מסוכן – אלא מלהיב, תחושה אמתית של טבע.
אמנם המפלים נמצאים היטב על מפת התיירות המקומית, אבל ברוב הזמן לא מרגישם בטיילים האחרים, או שהעיקול בג'ונגל מסתירם, או הסלעים סביב הבריכה המקומית בה נעצרת חוצצים בינך לבינם. כך שאפשר למצוא פינה בנחל, ולהתבודד בטבע לשמוע את המים מצטחקים בין חלוקי האבן, להביט בזרימה החזקה ולתת לה ולדממת הג'ונגל לשטוף את הנשמה.
האשד הרביעי והגדול הוא הנקודה בה רוב הטיילים עושים את סיבוב
ה- U (על שמו המפלים ?) ושבים על עקבותיהם. השמועות מספרות שניתן להמשיך במעלה ההר, עד בורמה, אבל תאילנדופילים שכמתנו, מה לנו ולבורמה? באשד הרביעי בריכה בה רבים עוצרים ומתרחצים, אולם אנו בוחרים להתרחק מהתיירים ולהתייחד עם הנחל. בדרכנו חזרה עוצרים בבריכה קטנה שנוצרה בשוליו של הנחל, שם הזרימה אינה חזקה מידי. נכנסים למים ובאחת טמפרטורת הגוף צונחת בעשרים מעלות. הזעה הטרופית ששטפה אותנו התנדפה ברעד הקור.
מאוששים עוזבים את הנחל ואת פרפרי הענק בכניסה אליו שמנופפים בכנפיהם לשלום.
התחנה הבאה מקדש Wat Huay Mongkol. זהו משכנו של פסל הנזיר הגדול ביותר בעולם. לא, הנזיר היה בגודל רגיל, דק ומצומק, פסלו מעיד על כך. אבל הפסל שהוקם לכבודו – אין גדול ממנו. הפסל מעיד כי ראשו של הנזיר עצום, ונותר לתהות איך גוף כה שדוף הצליח להחזיקו. ראש עצום זה מביט בחיוך מפויס על הקהל הרב שבא לסגוד לו, נציגים מכל רחבי אסיה שבאו לבקש ממנו מעט מזל. הם מכסים את הפסלים סביב לו בעלי זהב, פרחים וקטורת ואינספור טקסים קטנים, שאולי ישכנעו את הנזיר או את הבודהא להשכין בהם מעט נחת.
אנו לומדים את הטקסים, ובוחרים באחד מהם: משליכים מטבעות לאחד משלושת ראשיו של פיל העץ ועוברים תחתיו בכיוון הנכון. איננו מאמינים גדולים בבודהא או בפילים, אבל למה לקחת סיכון? והרי הנזיר גדול דיו להעניק מעט גם למי שאינו מבני עדתו.
חוזרים הואה –הינה, בדרך עוצרים בכפר אומנים קטן. מספר גלריות וסדנאות שנקבצו יחד, ציירים ופסלים עובדים ומציעים למכירה את תוצרתם. המקום חמוד מאד, מגוון נאה של יוצרים ושל יצירות, ואם במקרה הבאת איתך ילדים, יש גם סדנה ליצירה עצמית, אפשר לצייר, לצבוע וליצור תחת השראת אמני המקום.
היום נוטה להעריב ואנו ממהרים ל- Khao Takiab, צוק גבוה בחלקה הדרומי של הואה הין. על הצוק, איך לא, מקדש וקופים אינספור. הסיבה העיקרית להעפיל אליו היא הנוף הנרחב שניבט ממנו, 270 מטר הישר מעל פני הים – הואה הין כולה על הכפרים שסביבה נמוגים להם בשקיעה של זהב.
היי שלום הואה הין, נעמת לנו עד מאד, אבל דרום תאילנד ממתינה לנו, ואנו כבר כמהים לה.